החלטה בתיק ה"פ 548-06 - פסקדין

ביום 1.3.09 פסק בית משפט זה (כב' הנשיא א' גורן) בתובענה שבכותרת, אותה הגיש המבקש, יגאל ארנון (להלן: " ארנון"), נגד המשיבים, שלמה פיוטרקובסקי ואפשי השקעות בע"מ, שהינה חברה בבעלותו ובשליטתו המלאה של המבקש 1 (להלן, ביחד: " פיוטרקובסקי"), בעניין זכויותיו במניות של חברת סלקום (ישראל) בע"מ (להלן: " סלקום"). בית המשפט קבע, בתמצית, כי 1% ממניות חברת סלקום המוחזקות בידי פיוטרקובסקי הוחזקו בנאמנות עבור ארנון וכי האחרון עמד בהתחייבויותיו לפי הסכם הנאמנות. על יסוד האמור הצהיר בית המשפט, כי המניות שייכות לארנון וכי הוא זכאי לקבלן. הצדדים ערערו על פסק הדין והערעור נמחק בהסכמה, תוך שהוסכם בין הצדדים כי היה ותתעורר מחלוקת בכל הנוגע ליישומו של פסק הדין, יהא כל צד רשאי להגיש בקשה למתן הוראות לבית משפט זה. כעת, עומדת לפני בקשה למתן הוראות שהגיש ארנון. בקשות קודמות למתן הוראות, אשר הוגשו על ידי פיוטרקובסקי ונאמניו, נדונו על ידי במסגרת החלטתי מיום 13.5.12.  

1. רקע הדברים

ארנון הגיש תובענה בדרך של המרצת פתיחה נגד פיוטרקובסקי ובה עתר לשלושה סעדים. הראשון, צו הצהרתי לפיו מחצית מן המניות המוחזקות על ידי פיוטרקובסקי בסלקום, על כל הזכויות שנבעו או הנובעות מכך והקשורות לכך, לרבות דיבידנדים, שייכות לארנון. השני, צו הצהרתי לפיו ארנון זכאי לכך שפיוטרקובסקי יעביר לידיו את המניות, מיד לכשיבקש זאת, כשהן נקיות וחופשיות מכל שעבוד, חוב, עיקול או זכות צד שלישי כלשהו (בכפוף להסכמת בעלי מניות אחרים בסלקום או אחרים, ככל שהסכמה כזו נדרשת). השלישי, צו המורה לפיוטרקובסקי להעביר לידיו את המניות, כשהן נקיות וחופשיות כאמור.

במועד הגשת התובענה, שילם ארנון את האגרה המשתלמת בגין תובענה לסעד הצהרתי, שאינה ניתנת לביטוי כספי, לפי פרט 10 בתקנה 3 לתקנות בית המשפט (אגרות), תשמ"ח - 1987. פיוטרקובסקי, מצדו, טען, כי על ארנון לשלם אגרה על פי השווי הכספי של המניות ובהחלטה מיום 31.12.08 קבע כב' השופט א' אורנשטיין (אז בתפקידו כרשם), כי אין להשית על ארנון אגרה נוספת לפי שווי המניות הנתבעות, אולם כי על ארנון " לשלם את האגרה המתחייבת באשר לסך של 60,130,000 ש"ח, המהווה את סכום הדיבידנד שהמבקש עותר לחייב את המשיבים לשלם לו ". הסכום האמור נקבע לאחר שהוגש לבית המשפט מסמך ובו פירוט הדיבידנדים שחולקו לבעלי מניות סלקום בין השנים 2006-2008, שלא היה חולק כי הוא " משקף את המציאות כהווייתה ", ולאחר שבאי כוחו של ארנון הודיעו כי " תשולם אגרה בהתאם לסכום הדיבידנדים הנתבע ".   

ביום 1.3.09 קיבל בית המשפט את התובענה והורה על מתן הצווים ההצהרתיים כמבוקש בתובענה ובאשר לצו עשה שנתבקש (הוא הסעד השלישי לעיל), הורה בית המשפט, כדלקמן:

"לגבי עתירה ג', המבקש יהיה זכאי לקבל לידיו את המניות הנ"ל, בכפוף להסכמת בעלי המניות בסלקום, ככל שהסכמה כזו נדרשת, בכפוף למילוי ההתחייבויות הכספיות שלקח על עצמו המשיב בגין המניות, ובכפוף לכל הוראה בדין המתייחסת להעברת מניות בסוג זה של תאגיד. כל ההוצאות הכרוכות בהעברה, לרבות מיסוי (אם יחול) יחולו על המבקש וישולמו על-ידו."

בית המשפט קבע עוד, כי "פסק הדין יחול גם על הזכויות בדיבידנדים, כמפורט בתביעה המתוקנת ".

לאחר מתן פסק הדין, הגיש ארנון בקשה במעמד צד אחד להטלת עיקולים בסך 68,977,739 ש"ח על כספים וזכויות המגיעים לפיוטרקובסקי. הסכום האמור שיקף את סכום הדיבידנדים שנתקבלו מסלקום עד למועד פסק הדין בסך 60,130,000 ש"ח והיתרה, את הפרשי ההצמדה והריבית שנצטברו בגינו. ביום 5.3.09 ניתן צו כמבוקש. פיוטרקובסקי, מצדו, הגיש בקשה לצמצום העיקולים, כך שלא יחולו על הרכיב של הפרשי הצמדה וריבית, בה טען, כי פסק הדין לא כלל חיוב בהפרשי הצמדה וריבית על הדיבידנדים. בהחלטתו מיום 5.5.09 נעתר כב' השופט י' זפט לבקשה, לאחר שהגיע למסקנה, כי פסק הדין מיום 1.3.09 אכן לא כלל חיוב בהפרשי הצמדה וריבית על הדיבידנדים. כב' השופט זפט הוסיף וציין, כך:

"אם סבר המשיב כי נושא חיוב בהפרשי ההצמדה וריבית נשמט בהיסח הדעת מפסק הדין, תרופתו היתה להגיש בקשה לתיקון טעון סופר, ובקשה כזו לא הוגשה".      

ביום 19.3.09 הגיש פיוטרקובסקי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט העליון, בה עתר לכך שכספי הדיבידנד לא יועברו לידי ארנון, אלא יופקדו בחשבון נאמנות וכשבוע לאחר מכן הגיש הודעת ערעור לבית המשפט (ע"א 2734/09). בערעור שהגיש טען פיוטרקובסקי, בין היתר, כי התחייבותו להעביר את המניות לארנון הייתה כפופה לתנאים מתלים, בהם הסכמת בעלי השליטה ההיסטוריים בסלקום להעברת המניות וזכות הסירוב הראשון הנתונה להם וכן השלמת התמורה, וכי תנאים מתלים אלו לא התקיימו. ביום 6.4.09 התקבלה בחלקה בקשת פיוטרקובסקי לעיכוב ביצוע פסק הדין, במובן זה שנקבע כי 1% ממניות סלקום וכן 50% מסכום הדיבידנדים בגין המניות יופקדו בנאמנות בידי באי כוח הצדדים וכי 50% האחרים יועברו לידי ארנון כנגד ערבות בנקאית בגובה הסכום המשולם. יצוין, כי בסופו של דבר ולבקשת ארנון, נותר מלוא סכום הדיבידנדים בנאמנות. ארנון, מצדו, הגיש ביום 17.5.09 ערעור שכנגד על אי פסיקת הוצאות לטובתו במסגרת ההליך, על אף שזכה בדין. ביום 6.12.11 חזרו בהם הצדדים מטענותיהם בערעור בהמלצת בית המשפט העליון, תוך שלבקשת ארנון הוסכם, כי היה ותתעורר מחלוקת בכל הנוגע ליישומו של פסק הדין, יהא כל צד רשאי להגיש בקשה למתן הוראות לבית משפט זה.

2. בקשות פיוטרקובסקי ונאמניו למתן הוראות

ביום 11.12.11 הגיש פיוטרקובסקי בקשה למתן הוראות. בבקשתו טען פיוטרקובסקי, כי מתעוררת בעייתיות ביישום פסק הדין, זאת משום שבפסק הדין נקבע כי ארנון יהיה זכאי לקבל לידיו את המניות בכפוף להסכמת בעלי המניות, שהם לשיטת פיוטרקובסקי בעלי המניות ההיסטוריים (היינו, בעלי המניות במועד התגבשות הנאמנות בשנת 1996). אולם, לבעלי המניות האמורים יש זכות סירוב ראשון לרכישת המניות מידיו של פיוטרקובסקי. לשיטת פיוטרקובסקי, בעייתיות נוספת מתעוררת משום שבפסק הדין נקבע, כי ארנון יהיה זכאי לקבל לידיו את המניות בכפוף לתשלום תשלומים שונים, אולם לא ברור מהם אותם תשלומים. על רקע האמור, ביקש פיוטרקובסקי בבקשתו, כי בית המשפט ייתן הוראות במספר נושאים, ובמיוחד בזהות בעלי המניות שצריכים לתת את הסכמתם להעברת המניות: האם בעלי המניות בשנת 1996 או רק בעלת השליטה היום, היא דיסקונט השקעות בע"מ (להלן: "דסק"ש").

לאור הבקשה למתן הוראות שהגיש פיוטרקובסקי, פנה ארנון ביום 11.1.12 לבית המשפט העליון בבקשה לביטול פסק הדין בערעור מחמת הטעייה חמורה ובבקשה ליתן פסק דין בערעורים לגופם. לחילופין, ביקש ארנון כי בית המשפט העליון יבהיר, כי פיוטרקובסקי איננו רשאי לטעון את שנטען בבקשה למתן הוראות. ארנון טען בבקשתו, כי במסווה של בקשה למתן הוראות העלה פיוטרקובסקי את אותן טענות שנטענו על ידו בערעור ושמהן חזר בו בהמלצת בית המשפט. ביום 22.1.12 נדחתה בקשתו של ארנון לביטול פסק הדין בערעור, תוך שבית המשפט העליון ציין, כי הוא לא מצא שבקשת ארנון מגלה עילה לביטול פסק הדין וכי אין בלבו ספק כי בית משפט זה ישכיל להתמודד כהלכה עם הבקשה למתן הוראות שהוגשה לו ועם בקשות אחרות שאולי יוגשו בהמשך.  

בקשה נוספת למתן הוראות הוגשה ביום 2.2.12 על ידי ב"כ פיוטרקובסקי, עו"ד חגי שלו ועו"ד איזי גולדשטיין, במעמדם כנאמניו של פיוטרקובסקי (תפקיד אותו הם ממלאים ביחד עם עו"ד ברק טל ועו"ד חניטל בלינסון, ב"כ של ארנון). הנאמנים הפנו לבקשת פיוטרקובסקי למתן הוראות מיום 11.12.11 בציינם, כי הבקשה הנוכחית מוגשת לאור דרישה בכתב שהפנה אליהם פיוטרקובסקי בקשר עם כספי חשבון הנאמנות בו מפקידה סלקום דיבידנדים המחולקים בגין 1% ממניותיה. הנאמנים ציינו בבקשתם, כי לעמדת פיוטרקובסקי, ההפקדה הנ"ל נועדה להבטיח שאם המניות יועברו לארנון, הוא יקבל את הדיבידנד עבורן ואם לא ניתן יהיה להעביר את המניות לארנון, מאחר שלא התקיימו התנאים שנקבעו בפסק הדין להעברתן, אזי כספי הדיבידנד יועברו לפיוטרקובסקי. הנאמנים ציינו עוד בבקשתם, כי לשיטת פיוטרקובסקי לא התקיימו התנאים שנקבעו בפסק הדין להעברת המניות לארנון וכי דין הדיבידנד (שנובע מהמניות) כדין המניות ועל כן כל עוד לא ניתנו הוראות מתאימות מבית המשפט וכל עוד ארנון לא מקיים את ההוראות הנ"ל, לא ניתן להעביר את המניות לארנון ובאותו האופן גם אין להעביר את הדיבידנד הנובע מהן. על רקע האמור, ביקשו הנאמנים מבית המשפט להורות להם הכיצד לנהוג.

בהחלטתי מיום 13.5.12 קבעתי, כי לא בקשות למתן הוראות מצויות לפני, כי אם טענות שנטענו בערעור, במסווה של בקשות להבהרת פסק דינו של כב' השופט א' גורן מיום 1.3.09. קבעתי, כי הבקשות למתן הוראות מבוססות על הטענה, כי יש לפרש את פסק הדין באופן מסוים וכי בקשה להבהרת פסק דין המוגשת לערכאה שנתנה את פסק הדין אינה הליך הקבוע בדין וכבר מטעם זה דין הבקשות שלפני סילוק על הסף.

קבעתי עוד, כי עיון בבקשות למתן הוראות מעלה כי אף לא מדובר בבקשות להבהרת פסק דין, כי אם במעין ערעור על פסק הדין מיום 1.3.09. זאת, משום שהטענה כי יש לפרש את פסק הדין באופן הנטען על ידי פיוטרקובסקי יוצאת מתוך הנחה, כי קיימים תנאים מתלים להעברת המניות לידיו של ארנון. אולם, טענה לקיומם של תנאים מתלים להעברת המניות, בדמות אישור בעלי המניות ההיסטוריים ומתן זכות סירוב ראשונה, כבר הועלתה על ידי פיוטרקובסקי לפני כב' השופט א' גורן ונדחתה על ידו, וכך גם באשר לטענה כי על ארנון לשלם תשלומים שונים כתנאי לקבלת המניות. ציינתי, כי טענות כאמור נטענו גם במסגרת הערעור שהגיש פיוטרקובסקי לבית המשפט העליון ואולם, כאמור לעיל, הערעור נדחה בהסכמה. במסגרת החלטתי ציינתי עוד, כי לא רק שמדובר בטענות אשר קיים לגביהן מעשה בית דין, אלא שבית המשפט העליון הסתייג מעמדתו של פיוטרקובסקי באשר לאופן שבו יש לפרש את פסק הדין במסגרת החלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש פיוטרקובסקי בציינו, כי היא אינה עולה בקנה אחד עם לשון פסק הדין.

לבסוף ציינתי, כי למקרא האמור בגוף פסק הדין מיום 1.3.09 אין בעיני ספק כי ההסכמה הנדרשת להעברת המניות היא זו של בעלת השליטה בסלקום במועד העברת המניות בפועל לידי ארנון, קרי- בימים אלו. מכאן, שבעלת המניות היחידה שהסכמתה נדרשת על פי תקנון סלקום היא דסק"ש, שאכן נתנה הסכמתה להעברת המניות לידי ארנון כבר ביום 12.6.06 ושוב ביום 22.2.12. ציינתי עוד, כי למקרא פסק הדין עולה, כי אותן "התחייבויות כספיות" הנזכרות בפסק הדין הן ההתחייבויות הכספיות שנוצרו בספרי סלקום בקשר עם המניות מיום מתן פסק הדין ועד ליום העברת המניות לידי ארנון בפועל, ככל שנוצרו, הא ותו לא. 

בשולי החלטתי, ציינתי כך:

"אעיר, כי בין השיטין עולה כי בכוונתו של ארנון להגיש בקשה למתן הוראות שעניינה בהפרשי הצמדה וריבית שלטענתו יש להוסיף לסכום הדיבידנד. עניין זה נדון (אם כי בעקיפין) על ידי כב' השופט י' זפט בהחלטתו מיום 5.5.09 ונקבע בגדרי אותה החלטה, כי לא ניתן לבסס על פסק הדין מיום 1.3.09 תוספת חיוב בגין הפרשי הצמדה ורבית על כספי הדיבידנד. בית המשפט ציין שם עוד, כי ככל שארנון סבר כי המדובר בהשמטה, היה עליו להגיש בקשה לתיקון טעות סופר, אולם בקשה כאמור לא הוגשה. ערעור שהגיש ארנון על החלטת כב' השופט י' זפט נדחה ובהמשך, נדחתה גם בקשתו של ארנון לתקן את כתב הערעור שהוגש, באופן שיכלול גם טענה להוספת הפרשי הצמדה וריבית. באופן דומה, נדחתה בקשת ארנון להארכת המועד להגשת בקשה לתיקון טעות סופר בפסק דין. על רקע האמור ומאותם הנימוקים המפורטים בהחלטתי, מוטב לארנון כי ישקול עמדתו מחדש באשר לנחיצות הגשתה של בקשה כאמור. "